<h1>אבודרהם סדר מוצאי שבת</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ומתחיל שליח צבור ואומר. אליהו הנביא אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד, וכופלין אותו הקהל, והטעם שמזכיר אליהו שלוש פעמים, לחזק הענין, על שם (קהלת ד', י"ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. איש אשר קנא לשם האל, שנאמר (במדבר כ"ה, י"א) בקנאו את קנאתי. ואתיא כמאן דאמר (בבא מציעא קי"ד ע"ב) פינחס הוא אליהו. איש בושר שלום, שנאמר (במדבר כ"ה, ב') הנני נותן לו את בריתי שלום. על ידי יקותיאל, זה משה רבינו, כי ששה שמות נקראו לו, חוץ מהשם שנקרא בו משה. ובפרק קמא דמגילה הם נדרשים מן הפסוק. דגרסינן התם (י"ג ע"א) רבי שמעון בן פזי אמר, ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור, ואת חבר אבי סוכו, ואת יקותיאל אבי זנוח, אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד (דברי הימים א ד', י"ח), וכי יהודיה שמה, והלא בתיה שמה, ולמה נקרא שמה יהודיה. על שם שכפרה בע"ז, שנאמר (שמות ב', ה') ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מלמד שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. כתיב הכא ותרד בת פרעה לרחוץ, וכתיב התם (ישעיה ד', ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ילדה והלא ריבוי רביתיה, לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה, ולמה נקרא שמו ירד, שירד מן לישראל בימיו בשבילו. גדור, שגדר פרצותיהם של ישראל. חבר, שחיבר את ישראל לאביהם שבשמים. סוכו, שנעשה כסוכה, יקותיאל, שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח, שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אבי, אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד, וכי מרד שמו, והלא כלב שמו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא בתיה בת פרעה, שמרדה בגילולי אביה.
איש גש ויכפר על בני ישראל. שנאמר ויכפר על בני ישראל (במדבר כ"ה, י"ג). ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר. וחוזר ואומר פעם אחרת אליהו הנביא אליהו הנביא וכו', וכופלין הקהל אותו. איש דורות שנים עשר ראו עיניו, ואלו הן, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם. איש הנקרא בעל שער בסימניו, פירוש איש אחד מכלל סימניו הוא זה שנאמר (מלכים ב א', ח') איש בעל שער. איש ואזור עור אזור במתניו, שנאמר ואזור עור אזור במתניו, ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר, וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו', וכופלין אותו הקהל. ויש מסיימין אלפא ביתא על זה הדרך. איש זעף על עובדי חמנים, שנאמר (מלכים א י"ח, כ"א) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים. איש חש ונשבע מהיות גשמי מעונים, שנאמר (שם י"ז, א') חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. איש טל ומטר עצר שלש שנים, שנאמר (שם י"ח, א') ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר. וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו', וכופלים אותו הקהל. ובענין זה עונים בשאר האלפא ביתא. איש יצא למצוא לנפשו נחת, שנאמר (שם י"ט, ג') וירא ויקם וילך אל נפשו וגו'. איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת, שנאמר (שם י"ז, ד') ואת העורבים צויתי לכלכלך שם. איש למענו נתברכו כד וצפחת, שנאמר (שם י"ז, ד') כד הקמח לא תכלה וצפחת המים לא תחסר. איש מוסריו הקשיבו כמהים, שנאמר (שם י"ח, ל"ט) וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים וגו'. כמהים אלו ישראל, שנאמר (תהלים ס"ג, ב') כמה לך בשרי. איש נענה באש משמי גבוהים, שנאמר (מלכים י"ח, ל"ח) ותיפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים וגו'. איש סחו אחריו ה' הוא האלהים, שנאמר ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים. איש עתיד להשתלח משמי ערבות, שנאמר (מלאכי ג', כ"ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. איש פוקד על כל בשורות טובות, שנאמר (ישעיה נ"ב, ז') משמיע שלום מבשר טוב וגומר. איש ציר נאמן להשיב לב בנים על אבות, שנאמר (מלאכי ג', כ"ד) והשיב לב אבות על בנים וגומר. איש קרא קנא קנאתי לה' בתפארה, שנאמר (מלכים א י"ט, י') ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. איש רכב על סוסי אש בסערה, שנאמר (מלכים ב ב', י"א) והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים. איש שלא טעם מיתה וקבורה, שלא מת כמות כל האדם, אלא שהעלתהו רוח סערה מן הארץ עד גלגל האש, ושם כלה בשרו, ושב כל יסודו אל יסודו, והרוח שבה אל האלהים אשר נתנה. איש תשבי על שמו נקרא, פירוש מוסף על שמו נקרא תשבי, על שם שהיה מתושבי גלעד. תצליחנו על ידו בתורה, שהוא עתיד להסיר לנו כל הספיקות שיש לנו בתורתנו. תשמיענו מפיו בשורה טובה, על שם (ישעיה נ"ב, ז') מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. תוציאנו מאפילה לאורה, שעל ידו נצא מזה הגלות, שהוא כאפילה, לימות המשיח, שיהיה לנו כאורה, במהרה בימינו. ואומר ככתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'. ואומר בעל המסורה כי בחמשה מקומות יעקב מלא ו"ו. ובחמשה מקומות אליהו חסר ו"ו, ואלו הן, יעקב מלא ו"ו, (ויקרא כ"ו, מ"ב) וזכרתי את בריתי יעקוב. הנני שב את שבות אהלי יעקוב (ירמיה ל', י"ח). גם זרע יעקוב ודוד עבדי (שם ל"ג, כ"ו). ושב יעקוב ושקט תנינא (שם מ"ו, כ"ז) לא כאלה חלק יעקוב (שם נ"א, ט'). אליהו חסר ו"ו (מלכים ב א', ג') ומלאך ה' דיבר אל אליה התשבי. וילך אליה (שם א', ד'). אליה התשבי הוא (שם א', ח'). ויען אליה וידבר אליהם (שם א', י"ב). הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג', כ"ג). והטעם דרך משל לומר, כי יעקב אבינו תפש לאליהו הו"ו משמו בתורת משכון, עד שיבא עם משיח בן דוד, המוכתר בששה מדות, שנאמר במשיח (ישעיה י"א, ב') ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ואז יחזיר לו הו"ו, ויהיה שמו שלם. והטעם של אליהו, כי דיו לעבד להיות כרבו. והטעם שתיקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת, כתב אבן הירחי, משום דאמרינן בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח, וממוצאי שבת והלאה הוא זמן ביאתו, וקשה לו לזה הטעם, למה אין מזכירין אליהו גם כן במוצאי ימים טובים, ויש לתרץ, מפני שדין יום טוב הוא יום אחד, ואנו עושים שני ימים, והואיל ונדחה נדחה. ומיהו אינו נכון זה הטעם, והנכון בעיני, כי מה שתיקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת, שהוא על שם דאמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקודש (קי"ח ע"ב) ואמר רב יהודה אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר (שמות ט"ז, כ"ז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. וכתיב בתריה (שם י"ז, ח') ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ועוד אמרינן התם אמר רבי שמעון בן יוחאי, אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, שנאמר כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'. וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. ועל כן אנו אומרים להקדוש ברוך הוא, הרי שמרנו את השבת כמו שצויתנו, מעתה שלח לנו את אליהו הנביא. וגם הטעם שתיקנו לומר אליהו הנביא בהבדלה, לפי שההבדלה הוא סימן להבדיל בין קודש לחול, וכמו כן אליהו כשיבוא יבדיל בין כשרים שבישראל לפסולים שבהם, שנאמר (מלאכי ג', ב') כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. ואחר כך אומר אלהינו ואלהי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים וכו', ויש מקומות שאין נוהגין לאמרו אבל בירושלמי דברכות בפרק אין עומדין (הלכה ב') אומר שצריך לאומרו דגרסינן התם רבי ירמיה בשם רבי זעירא בשם רבי חיא צריך לומר אלהינו ואלהי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה וכו'. והעונים אמן צריכים ליתן עיניהם בכוס, ועיניהם בנר. וכן בסדר רב עמרם ישנו. החל עלינו, יש מפרשים שהוא מלשון התחלה, כמו החילותי תת לפניך (דברים ב', ל"א). ויש מפרשים שהוא מלשון יחולו על ראש יואב (שמואל ב ג', כ"ט). וכן בדברי רבותינו ז"ל, יום טוב שחל להיות בשבת, וזהו הנכון. את ששת ימי המעשה, כבר אמרנו כי במוצאי שבת שיבא יום טוב באותו השבוע אין להזכיר ששת, אלא ימי המעשה בלבד. הבאים לקראתנו לשלום, על שם (שמואל א ב', ל"א) הנה ימים באים. ואמר לקראתנו על שם (שמות ד', י"ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך. ואומר לשלום, כי כן דרך התלמוד, לכל אדם הבא אומר לו בואך לשלום. וכן כתיב (שם י"ח, כ"ג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. חשוכים מכל חטא ופשע, על שם (עזרא ט', י"ד) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. וכתיב (בראשית כ', ו') ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי. ואומר חטא ופשע על שם (שמות ל"ד, ז') ופשע וחטאה. ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע על שם (תהלים י"ט, י"ג) מנסתרות נקני, וכתיב (שם י"ט, י"ד) ונקיתי מפשע רב. ואם תאמר, כיון שכך הוא אלך ואגרה בשינה, ולא אחטא, לכך אמר אחר כן ומדבקים בתלמוד תורה, על שם (דברים י"א, כ"ב) ולדבקה בו, שכל הנדבק בתורה כאלו נדבק בשכינה. ובמעשים טובים, על שם (ישעיה ל"ב, י"ז) והיה מעשה הצדקה שלום. וחנונים דעה ובינה והשכל מאתך, כבר זכרנום למעלה. וסמך וחנונים אצל מדובקים בתלמוד תורה, על שם (תהלים קי"ט, כ"ט) ותורתך חנני. ותשמיעני בהם ששון ושמחה, על שם (נחמיה י"ב, מ"ג) ותשמע שמחת ירושלים עד מרחוק. ולא תעלה קנאתנו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבנו, על שם (בראשית ל"ז, י"א) ויקנאו בו אחיו, וכתיב (שם כ"ו, י"ד) ויקנאו (בו) [אותו] פלשתים, כי ההקנאה גורמת הרבה רעות, כמו שמצינו בענין יוסף. וכל היועץ עלינו ועל עמך ישראל עצה טובה, על שם (מלכים א א', י"ב) איעצך נא עצה. ומחשבה טובה, על שם (בראשית נ', כ') אלהים חשבה לטובה. אמצו, על שם (איוב ט"ז, ה') אאמיצכם במו פי. ברכו, על שם (תהלים כ"א, ד') כי תקדמנו ברכות טוב. גדלו, על שם (יהושע ג', ז') אחל גדלך. קיימו, על שם (תהלים קי"ט, כ"ח) קיימני כדברך. קיים עצתו, על שם (משלי י"ט, כ"א) ועצת ה' היא תקום. כדבר שנאמר יתן לך כלבבך וגומר (תהלים כ', ה') ונאמר (איוב כ"ב, כ"ח) ותגזר אמר ויקם לך וגו', וכל היועץ וכו' עצה שאינה טובה ומחשבה שאינה טובה. לא רצה לומר עצה רעה, שהוא לשון מגונה, אלא אמר דרך כבוד, כדאמרינן בפרקא קמא דפסחים (ג' ע"א) לעולם יספר אדם בלשון כבוד. אבדו, על שם (במדבר כ"ד, כ') ואחריתו עדי אובד. בטלו, לשון חכמים הוא על שם (קהלת י"ב, ג') ובטלו הטוחנות. גדעו על שם (עיין ישעיה י"ד, י"ב) נגדעת לארץ. השפילו, על שם (שם כ"ט, ד') ושפלת מארץ תדברי. הכניעו, על שם (דברים ט"ו, ג') והוא יכניעם לפניך. והמון העם אומרים הפרו, והוא בלא טעם, כי לא יתכן לומר על האדם הפרו. הפר עצתו, כדבר שנאמר (תהלים ל"ג, י') ה' הפיר עצת גוים וגו'. ונאמר (ישעיה ח', י') עוצו עצה ותופר וגומר. ומהר לנו ה' אלהינו מה דכתיב (שם נ"ב , ז') מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגומר, חזר עתה ואומר מענין מה שאמר בתחילה, על ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו.
